שעה נוכחית ב-איי קיימן
תרבות הזמן באיי קיימן
תרבות הזמן באיי קיימן
אורח חיים מבוסס על "שלווה"
באיי קיימן קיימת תרבות שמדגישה את "הנוחות" על פני ריצה. גם בעולם העסקי וגם בחיים הפרטיים, גישה קשוחה לגבי זמן היא פחות נפוצה, ומקובל יותר להיות גמישים.
אין מערכת שעון קיץ
באיי קיימן לא מאמצים מערכת שעון קיץ. לכן, ההבדל בזמנים עם מדינות מערביות יכול להשתנות לפי העונות, ויש לשים לב לכך, במיוחד בכנסים בינלאומיים.
קצב חיים מותאם לתנועת השמש
סגנון חיים שבו מתחילים לפעול עם זריחת השמש ומעבירים את הזמן באיטיות לאחר שקיעת השמש נפוץ אצל הרבה אנשים. גם משפחות רבות מקיימות שגרה של לקום מוקדם וללכת לישון מוקדם.
ערכי הזמן באיי קיימן
יותר "שקט נפשי" מאשר יעילות
יש דגש על פעולה עם רוגע והתחשבות באחרים יותר מאשר על ניהול זמן מדויק. גם אם התוכניות מתעכבות מעט, התרבות מקבלת זאת בצורה רגועה.
הבטחות חשובות אך "כמה דקות של איחור" הם סלחניים
קיום ההסכם חשוב, אך יש סבלנות באיחורים של כמה דקות עד 10 דקות. זו שונה מהתרבות היפנית שבה יש הקפדה על זמן עד לדקה.
הזמן עם משפחה מוסדר בעדיפות על פני עבודה
מודעות לכך שזמן עם המשפחה חשוב יותר מהעבודה היא גבוהה, ונטייה להימנע מליצור קשרים עסקיים לאחר השעות המאוחרות היא מועדפת.
דברים שהזרים צריכים לדעת על זמן כאשר מבקרים או מעבירים באיי קיימן
שירותי ציבור פועלים באווירה "סבלה"
שעות הפתיחה והסגירה של משרדים ובנקים מפורסמות, אך ההתנהלות של הצוות היא יחסית גמישה. גם ברגעים האחרונים לפני סגירה הם עשויים לעזור, אך יש להיזהר כי זמן ההמתנה עשוי להתארך.
לוח הזמנים של התחבורה הציבורית הוא רק בקנה מידה גס
תחבורה ציבורית כמו אוטובוסים פועלת באינטרוולים "בערך" ולא על פי לוח הזמנים, ולכן יש צורך לפעול עם טווח זמן רחב.
יש לשים לב להבדלים בתחושת הזמן בעסקים
לא נדיר שכנסים מתחילים בעיכוב של יותר מ-10 דקות. אין לצפות ל"עמידה על הדקה" כמו ביפן, ודרושה גמישות רבה.
עובדות מעניינות על הזמן באיי קיימן
המונח "Island Time" קיים
באזור מקובל להשתמש במונח "Island Time" כדי לתאר את הגישה הרכה בזמן, שמסמלת את תחושת הזמן הייחודית של האי.
מזג האוויר חם כל השנה אך תחושת הזמן משתנה בעונות
באיי קיימן יש מזג אוויר חם כל השנה, אך בעונת התיירות (העונה היבשה) יש נטייה לפעולה בשעות מוקדמות יותר.
בבתי ספר מקומיים ייתכן שאין צלצולים
בחלק מבתי הספר אין צלצולים כמו ביפן, וייתכן שמורים ותלמידים מנהלים את הזמן באופן עצמאי.